מועד קטן / חגיגה - התלמוד שטיינזלץ ת13 (צבע), מהדורות ביבליאירופה

תלמוד שטיינזלץ T13

מועד קטן / חגיגה

מתורגם פסקה אחר פסקה
פירוש הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ

מהדורת דרהי - צבע

מהדורות ביבליארופ

המהדורה החדשה של תלמוד שטיינזלץ בצרפתית שואפת, כמו הקודמת, לתת לכולם, ללא קשר לרמתם, גישה לטקסט התלמודי – נכתב במקור ללא סימני פיסוק או תנועות, בסגנון תמציתי, בתערובת של עברית וארמית, שפה המוכרת מעט לרוב הקוראים.

במחצית השנייה של המאה ^ה-20 , הרב שטיינזלץ ז"ל היה חלוץ במלאכת הוצאת מהדורה מנוקדת ומנוקדת בעברית, ומאוחר יותר גם בשפות אחרות. מהדורה זו מציגה את ההתאמה של כל מילה בתלמוד באותיות מודגשות, עם הסברים נוספים באותיות רגילות, החיוניים להבנת כל משפט ולמעקב אחר הגמרא צעד אחר צעד.

במהדורה זו, טקסט התלמוד מחולק לפסקאות, המתורגמות כפי שהן מופיעות. היא כוללת מחקרים והלכות רבים הלקוחים ממהדורת שטיינזלץ בעברית, המסכמים את הפירושים העיקריים ואת מסקנות הפוסקים בכל נושא שנדון. היא מועשרת... איורים חדשים.

בסוף כל ספר, הוא כולל את הטקסט המקורי של החיבור על פי מהדורת וילנה הקלאסית, עם פירוש רש"י – שכאן מנוקד ומנוקד – ופירוש התוספות, גם הוא מנוקד.

אנו מקווים כי פרסום זה ישיג את המטרה שאליה שאף הרב שטיינזלץ ז"ל לאורך כל חייו: לאפשר לכל יהודי להכיר ולהעריך את מורשת אבותיו על מנת לחזק את אהבת התורה בקרב העם.

---

מועד קטן

החלק הראשון של חיבורנו מפרט את ההלכות הנוגעות לחגי הביניים (חול המועד) – המסומנים במילה מועד במשנה (ראו, למשל, אבות ג', יא) – ובמקור נקרא בפשטות מועד, ולאחר מכן מועד קטן כדי להבדילו מהקובץ התלמוד השני (סדר מועד) הנוגע לחגים. החלק השני מוקדש לכללי האבל.

קשר זה בין ימי שמחה ועצב אולי נראה מוזר במבט ראשון, אך מתברר שבשני המקרים, אותם סוגי מלאכה אסורים על פי מסורת שבעל פה עוד מימי משה. למרות שישנן רמיזות לכך בכתובים, מוסכם פה אחד כי פרטי הלכות אלו נקבעו על ידי חז"ל, שלקחו בחשבון היבטים פרגמטיים מסוימים. לפיכך, בשבת וביום כיפור התורה אוסרת באופן מוחלט על כל מלאכת יצירה. בחגים, רק מלאכה שאינה קשורה להכנת אוכל אסורה. בחול המועד, האיסור חל רק על עבודה מאומצת או מקצועית שאינה דחופה עבור יחיד או ציבור, כאשר חז"ל רצו בעיקר למנוע מחול המועד להפוך ליום עבודה.

אותו הדבר חל על פעילויות אסורות במהלך השבוע הראשון של האבל: כדי שיהיה להם זמן לבטא את רגשותיהם, לרפא את פצעיהם הרגשיים ולהשיב לעצמם את שיווי המשקל, אלו שאיבדו קרוב משפחה חייבים להשעות זמנית את שגרת יומם ואת פעילותם המקצועית. מרגע המוות ועד להלוויה, הם פטורים גם מכל מצוות עשה כדי להקדיש את עצמם לחלוטין לכבוד האחרון המגיע לנפטר. לאחר ההלוויה, הם כפופים לטקסי אבל שונים - כולל קריעת בגדיהם, ישיבה על הקרקע (או על מושב נמוך) - והגבלות הקשורות למראה החיצוני ולטיפוחם, כגון איסור גילוח ולבישת בגדים כובסים.

חגיגה

החיבור 'חגייגה', המתמקד בחובה להופיע בבית המקדש במהלך שלושת פסטיבלי העלייה לרגל, עוסק בשני נושאים עיקריים: הקורבנות המוטלים על עולי הרגל וכללי הטהרה הקשורים לחגים.

המצווה הכללית המחייבת כל אדם לעלות לרגל לחגים (ראו שמות כ"ג:יז) מחמירה על ידי האיסור להופיע בבית המקדש בידיים ריקות (שם כ"ג:טו), אשר, על פי קטעים מקראיים אחרים (ראו, למשל, דברים פרק יב), מרמז על החובה להביא קרבנות אישיים לכבוד החג, בנוסף לאלו של הקהילה (מוסבר בויקרא פרק כ"ג ובבמדבר פרקים כח וכט). הטקסט המקראי אינו מציין במפורש מהן קרבנות אלה, אך ידוע ממסורת שבעל פה שכל עולה רגל חייב להביא עולה עם "הופעתו" הראשונה (עולת רעיה) לפני המקדש, את קרבן השלמים של החיגה, ומספר משתנה של קרבנות שלמים אחרים כדי לתרום לחגיגות החג, באמצעות אכילת בשרם של חלמי קדושים אלה. בהקשר זה עולות מספר שאלות: מהו המחיר המינימלי שיש לשלם עבור קרבנות שונים אלה? יתר על כן, בהתחשב בכך שהיום הראשון של כל תקופת חג החאג' הוא חג שלם, האם מותר להקריב קורבנות בודדים בימים אלה, או רק מאוחר יותר, במהלך ימי הביניים של החג?

בדומה להלכות הנוגעות לקורבנות אלו, שאינן מפורטות במפורש בתורה, מוקדש כאן מקום ניכר לנושאים אחרים המוזכרים בקצרה בכתובים ומורחבים בתורה שבעל פה. אגב, הדבר מוביל לבחינה של אילו קטעים אין ללמד בפומבי עקב סכנת טעות, כגון סיפור בריאת העולם בספר בראשית או חזון המרכבה האלוהית בספר יחזקאל. המגבלות המוטלות על חקירות ב"בית הדין השמימי" נופלות באופן טבעי במסגרת החובות המוטלות על העולה לרגל המתייצב לפני אלוהים.

מהדורות ביבליארופ